תשואת אג"ח ממשלתי ל-10 שנים

איך זה עובד

לאגרת החוב יש ריבית קבועה (קופון) על הערך הנקוב, אבל המחיר שלה בבורסה משתנה כל יום. כשהמחיר יורד, מי שקונה עכשיו מקבל את אותם תשלומים בפחות כסף, ולכן התשואה שלו עולה. כשהמחיר עולה, התשואה יורדת. לכן "התשואה עלתה" ו"מחירי האג"ח ירדו" הם אותו אירוע. ככל שאגרת החוב ארוכה יותר, שינוי בתשואה מזיז את המחיר יותר: באגרת חוב ל-10 שנים, עלייה של אחוז אחד בתשואה מורידה את המחיר בכ-7% עד 8%, ובאגרת חוב לשנה אחת בפחות מאחוז. על התשואה משפיעים הציפיות לריבית של הבנק המרכזי, הציפיות לאינפלציה, גודל הגירעון והחוב, והסיכון שהמשקיעים מייחסים למדינה.

בישראל ובארה"ב

בישראל מתכוונים בדרך כלל לאג"ח השקלית הלא צמודה (מסדרת שחר) שנותרו לה כעשר שנים לפדיון. לפי נתוני ה-OECD, התשואה שלה נעה ב-2025 בין 4% ל-4.5% בערך, וב-2026 בעיקר סביב 3.8% עד 4.1%. במקביל יש אג"ח ממשלתיות צמודות למדד (גליל), והפער בין התשואה של שתי הסדרות מראה את האינפלציה שהשוק מצפה לה. בארה"ב, תשואת אג"ח האוצר ל-10 שנים היא אחד המספרים הנצפים בעולם, והיא נעה בשנים האחרונות בעיקר בין 4% ל-5% ויותר.

דוגמה בשקלים

אגרת חוב עם ערך נקוב של 100 ש"ח, ריבית שנתית של 4% ועשר שנים לפדיון נמכרת ב-100 ש"ח, ולכן התשואה שלה 4%. אם הריביות בשוק עולות ל-5%, אף אחד לא ישלם 100 ש"ח על 4 ש"ח בשנה, והמחיר יורד לכ-92.3 ש"ח: במחיר הזה, ארבעת השקלים בשנה ועוד 100 ש"ח בפדיון מניבים לקונה כ-5% בשנה. מי שהחזיק אג"ח ב-100,000 ש"ח רואה הפסד של כ-7,700 ש"ח על הנייר, אף שהמדינה תשלם לו כל שקל.

מתי זה חשוב למשקיע פרטי

כשהתשואה הארוכה עולה, המשכנתאות בריבית קבועה מתייקרות, אגרות חוב ארוכות שכבר בתיק יורדות במחיר, ומניות צמיחה, שהרווחים שלהן רחוקים בעתיד, נוטות להיפגע, כי ההיוון של הרווחים העתידיים כבד יותר. תשואה גבוהה היא גם הזדמנות: מי שקונה אג"ח ממשלתית בתשואה של 4% ומחזיק עד הפדיון יודע מראש מה יקבל בשקלים.

טעויות נפוצות

לחשוב שאג"ח ממשלתית לא יכולה להפסיד: היא בטוחה מבחינת ההחזר, אבל המחיר שלה זז, וככל שהיא ארוכה יותר הוא זז יותר. לבלבל בין הריבית של בנק ישראל, שהיא ריבית ליום אחד, לבין התשואה ל-10 שנים, שנקבעת בשוק. ולהשוות תשואה לא צמודה לתשואה צמודה בלי להביא בחשבון את האינפלציה.