קרן גידור

איך זה עובד בישראל

קרן גידור ישראלית מאוגדת בדרך כלל כשותפות מוגבלת: מנהל הקרן הוא השותף הכללי, והמשקיעים הם שותפים מוגבלים. בגלל חוק ניירות ערך, הקרן אינה יכולה לפרסם תשקיף ולפנות לציבור, ולכן היא מגייסת רק ממשקיעים כשירים (מי שעומד במבחני הון, הכנסה או שילוב שלהם שקבועים בחוק, בסדר גודל של מיליוני שקלים בנכסים נזילים או הכנסה שנתית של יותר ממיליון שקל) וממספר מוגבל של משקיעים אחרים. היא אינה מפוקחת כמו קרן נאמנות: אין דיווח ציבורי, אין מגבלת פיזור חוקית, והשקיפות היא מה שמנהל הקרן מתחייב לו בהסכם.

מבנה העמלות המקובל הוא "2 ו-20": דמי ניהול שנתיים של אחוז עד שניים מהנכסים, ודמי הצלחה של 15% עד 20% מהרווח, לרוב מעל שיא קודם (high-water mark) כדי שהמנהל לא יגבה פעמיים על אותו רווח. הכסף בדרך כלל אינו נזיל מיידית: יש תקופת נעילה ראשונית, ואחריה אפשר לפדות בחלונות חודשיים או רבעוניים עם הודעה מראש.

דוגמה בשקלים

משקיע כשיר מכניס 1,000,000 ש"ח לקרן גידור. בשנה טובה הקרן השיגה 15% ברוטו, כלומר 150,000 ש"ח. דמי הניהול (2%) הם 20,000 ש"ח. על 130,000 ש"ח שנותרו הקרן גובה דמי הצלחה של 20%, כלומר 26,000 ש"ח. נטו למשקיע: 104,000 ש"ח, תשואה של 10.4%, לפני מס. בשנה שבה הקרן הפסידה 10%, המשקיע משלם את דמי הניהול בכל מקרה, ומסיים עם כ-880,000 ש"ח. בשנה שאחריה לא ישולמו דמי הצלחה עד שהקרן תחזור לשיא הקודם.

מתי זה חשוב למשקיע פרטי

לרוב המשקיעים הפרטיים בישראל קרן גידור אינה רלוונטית ישירות, כי הם אינם עומדים בהגדרת משקיע כשיר. היא רלוונטית בעקיפין: קרנות הפנסיה וחברות הביטוח משקיעות חלק מהכסף שלכם בקרנות כאלה, ובשוק ההון פעילות הקרנות (למשל מכירות בחסר מרוכזות) משפיעה על מחירי מניות. מי שכן כשיר צריך לבחון את הקרן כמו עסק: מי המנהל, מה הביצועים לאורך שנים רעות ולא רק טובות, מה הנזילות ומי שומר על הכסף (נאמן, בנק משמורת).

טעויות נפוצות

לחשוב שגידור פירושו הגנה: השם היסטורי, ורוב הקרנות לוקחות סיכון גבוה. להסתכל רק על התשואה ברוטו ולשכוח שהעמלות אוכלות חלק גדול ממנה. להתעלם מהנזילות ולהכניס כסף שתצטרכו בשנה הקרובה. ולהשוות תשואת קרן גידור לתשואת מדד בלי להתחשב במינוף ובסיכון שנלקח.