קונסולידציה

קונסולידציה בדוחות כספיים

חברה ציבורית שמחזיקה בשליטה בחברות אחרות (בדרך כלל יותר מ-50% מהמניות) חייבת לפרסם דוחות מאוחדים: ההכנסות, ההוצאות, הנכסים וההתחייבויות של כל החברות שבשליטתה מצטרפים לשורה אחת, כאילו היו חברה אחת, ועסקאות בין החברות בקבוצה מנוטרלות. החלק של חברת הבת שאינו שייך לחברת האם מופיע כשורה נפרדת, "זכויות שאינן מקנות שליטה". בישראל זה חשוב במיוחד, כי רבות מהחברות הגדולות בבורסה הן חברות החזקה עם שכבות של חברות בנות. חברה שמחזיקה פחות משליטה (למשל 30%) לא מאחדת, אלא רושמת את חלקה ברווח בשורה אחת ("חברות מוחזקות").

דוגמה בשקלים

חברת אם הכניסה בעצמה 500 מיליון ש"ח, ומחזיקה 80% מחברת בת שהכניסה 300 מיליון ש"ח. בדוח המאוחד ההכנסות הן 800 מיליון ש"ח, כל הכנסות הבת ולא רק 80% מהן. אם הבת הרוויחה 50 מיליון ש"ח, הרווח המאוחד כולל את כל 50 המיליון, ואז 10 מיליון (20%) מופיעים כזכויות שאינן מקנות שליטה, כך שהרווח המיוחס לבעלי המניות של האם כולל 40 מיליון. משקיע שקורא רק את שורת ההכנסות עלול לחשוב שהאם "שווה" את כל 800 המיליון, ולשכוח שחמישית מהבת אינה שלה.

קונסולידציה בבורסה ובענף

בניתוח טכני, קונסולידציה היא דשדוש: מניה שעלתה מ-40 ל-60 ש"ח ונעה שבועות בין 57 ל-62 "מתאחדת" סביב רמה חדשה, עד שתפרוץ למעלה או תישבר למטה. בענף, קונסולידציה היא גל מיזוגים ורכישות שמשאיר פחות חברות וגדולות יותר, כמו שקרה ברשתות השיווק, בחברות הביטוח ובחברות הסלולר בישראל. למשקיע זה אומר פחות תחרות ושולי רווח גבוהים יותר לשורדים, ולעיתים פרמיית רכישה לבעלי מניות של החברה הנרכשת.

איחוד הלוואות

במשק הבית, קונסולידציה של הלוואות היא פירעון של כמה הלוואות (כרטיס אשראי, מינוס, הלוואת רכב) באמצעות הלוואה אחת גדולה, לרוב בריבית נמוכה יותר ולתקופה ארוכה יותר. ההחזר החודשי יורד, אבל סך הריבית לאורך השנים יכול דווקא לעלות אם התקופה מתארכת מאוד. זה כלי טוב כשההלוואות הקיימות יקרות (מינוס, אשראי חוץ-בנקאי), ומסוכן כשהוא משמש לפנות מקום לחובות חדשים.

טעויות נפוצות

להשוות הכנסות מאוחדות של חברת החזקות להכנסות של חברה תפעולית ולהסיק על גודל. לשכוח את הזכויות שאינן מקנות שליטה ולייחס את כל הרווח לבעלי המניות. להתייחס לדשדוש במניה כאות לקנייה או למכירה בלי לחכות לפריצה. ולאחד הלוואות בלי לחשב את סך הריבית לכל התקופה.