הנפקה

איך הנפקה עובדת בישראל

הכל מתחיל בתשקיף: מסמך משפטי שמפרט את פעילות החברה, הדוחות הכספיים שלה, גורמי הסיכון, זהות בעלי השליטה ולמה ישמש הכסף שיגויס. רשות ניירות ערך בודקת את התשקיף ומתירה את פרסומו, והבורסה מאשרת את רישום ניירות הערך למסחר.

את ההנפקה מלווים לרוב חתם ומפיצים. החתם הוא גוף פיננסי שמתמחה בגיוסי הון, עוזר לקבוע את המחיר ומשווק את ההנפקה למשקיעים, ולעיתים מתחייב לרכוש בעצמו ניירות ערך שלא יימכרו. חיתום אינו חובה, ויש הנפקות שנעשות בלעדיו.

רוב ההנפקות בתל אביב נעשות בשיטת ההצעה האחידה: החברה מפרסמת מחיר מינימום ליחידה (באג"ח: ריבית מקסימום), ואז נערך מכרז. בשלב הראשון משקיעים מוסדיים (גופים "מסווגים" כמו קרנות פנסיה וקרנות נאמנות) נותנים התחייבות מוקדמת, ובשלב השני, ביום המכרז לציבור, כל אחד יכול להגיש הזמנה דרך הבנק או בית ההשקעות שבו מתנהל חשבון ניירות הערך שלו. בסוף המכרז נקבע מחיר אחיד לכולם לפי הביקושים: הזמנות במחיר הזה או גבוה ממנו מתקבלות, הזמנות במחיר נמוך יותר נדחות. אם הביקוש גדול מההיצע, ההקצאה נעשית באופן יחסי.

דוגמה בשקלים

חברה מציעה 5 מיליון מניות חדשות במחיר מינימום של 20 ש"ח למניה, ביחידות של 100 מניות, כלומר 2,000 ש"ח ליחידה. משקיעה מגישה דרך הבנק הזמנה ל-5 יחידות במחיר המינימום, סך 10,000 ש"ח, והסכום נחסם בחשבונה. הביקוש בהנפקה היה פי שלושה מההיצע, ולכן היא מקבלת רק כשליש מההזמנה, בערך 1.7 יחידות (166 מניות, כ-3,300 ש"ח), והיתרה משתחררת בחזרה לחשבון. אם המחיר שנקבע במכרז היה גבוה מ-20 ש"ח, ההזמנה שלה לא הייתה מתקבלת כלל. מיום המסחר הראשון המניה נסחרת בבורסה לפי היצע וביקוש, ויכולה לעלות או לרדת מתחת למחיר ההנפקה.

כמה זה עולה

למשקיע: את מחיר ההנפקה עצמו, ובנוסף העמלה שהבנק או בית ההשקעות גובים על ההזמנה. יש גופים שגובים עמלה בדומה לעמלת קנייה רגילה, יש שגובים עמלת השתתפות בהנפקה ייעודית ויש שלא גובים כלל, ולכן כדאי לבדוק בתעריפון לפני ההזמנה. לחברה המנפיקה העלות גבוהה בהרבה: שכר חתמים ומפיצים, עורכי דין, רואי חשבון ואגרות לבורסה ולרשות, שמצטברים לאחוזים מסכום הגיוס.

מתי זה חשוב למשקיע פרטי

הנפקה היא ההזדמנות היחידה לקנות ישירות מהחברה, במחיר שנקבע מראש ובלי היסטוריית מסחר. זו גם הסיבה לסיכון: אין עדיין מחיר שוק שאפשר להשוות אליו, המידע מגיע כולו מהתשקיף, ובעלי העניין בחברה כפופים לתקופת חסימה שבסיומה הם רשאים למכור. הנפקות המשך של חברה שכבר נסחרת (למשל הנפקת זכויות) מדללות את בעלי המניות הקיימים שלא משתתפים, ולכן גם מי שלא מזמין צריך להכיר אותן.

טעויות נפוצות

לדלג על התשקיף: לפחות פרק גורמי הסיכון, פרק ייעוד התמורה ושיעור המניות שבעלי השליטה מוכרים. להניח שכל הנפקה עולה ביום הראשון: חלק מההנפקות נסחרות מתחת למחיר ההנפקה חודשים ארוכים. להזמין יותר ממה שמתכוונים לקנות כי "ממילא יחתכו": כשהביקוש נמוך מקבלים את כל ההזמנה. ולבלבל בין הנפקה לציבור לבין הקצאה פרטית, שבה החברה מוכרת ניירות ערך למשקיע מסוים בלי תשקיף.